החלטה בתיק בש"פ 2188/13

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו טהה) מיום 28.2.2013 במ"ת 38589-11-12, בגידרה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

1.        כנגד העורר, יליד 1992, הוגש ביום 20.11.2012 כתב אישום המגולל פרשייה של עבירות מין ואלימות במשפחה, מצד העורר, שניים מאחיו והוריו כלפי שתים מבנות המשפחה, קטינות. על פי כתב האישום, בחלק המיוחס למשיב, במספר רב של מקומות והזדמנויות שונות שתאריכן המדויק אינו ברור, נשכב העורר על אחותו שהיתה בכיתה ו' (להלן: האחות הצעירה), בחלק מהמקרים כאשר שניהם עירומים ובחלק כשרק אחד מהם עירום, נישק אותה בפיה, חיבק אותה, חיכך את איבר מינו באיבר מינה, ובאחת ההזדמנויות אף החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, עד אשר בא על סיפוקו. במקרה אחר, קרא העורר למתלוננת ולקטין אחר קרוב משפחתם (להלן: הקטין) לגג ביתם, ושם פשט את בגדיו וכשהמתלוננת עירומה נשכב על גופה, חיכך את איבר מינו באיבר מינה והורה לה לאחוז באיבר מינו; הקטין סירב לשתף פעולה עם המעשים ועזב את המקום. בנוסף, במועד אשר אינו ידוע, בשירותים שבבית, הושיב העורר את המתלוננת עליו כשהוא עירום ונגע באיבר מינה, ולאחר מכן לקחה לגג וחיכך את איבר מינו בישבנה.

           במועד אחר, לקח בכוח העורר את אחותו שהיתה בכיתה ח' (או בסמוך לכך) (להלן: האחות המבוגרת) לחדרו, חיבקה, נישקה וחשף את איבר מינו בפניה. בהזדמנות אחרת, קרא העורר לאחות המבוגרת לחדרו, השכיבה בכוח על המיטה, חשף בפניה את איבר מינו ונשכב עליה, תוך שהיא מתנגדת למעשיו, מנסה להודפו מעליה ומבקשת שיפסיק. בשנת 2011 או בסמוך לכך, השכיב בכוח העורר את האחות המבוגרת על שולחן ואמר שהוא "רוצה אותה", אחר כך לקחה לחדר השירותים, חסם את פיה, חשף את איבר מינו בפניה, חיכך את איבר מינו בגופה תוך שהוא מנשק אותה בפיה, אוחז ו"מוצץ" את שדיה.

           ואם לא די בכל אלה, משאזרו אומץ האחיות והזעיקו לביתן את המשטרה לאחר שהוכו על ידי הוריהם, צעקו עליהן העורר ואימו, והמשיב 1 דרש לדעת מי משתי האחיות הזעיקה את המשטרה. לאחר מכן צעק העורר על השוטרים שיעזבו את הבית; ולאחר שאחד השוטרים הורה לו לעזוב את החדר, נטל סכין מטבח גדולה בידו והשליכה רק לאחר שאחד השוטרים שלף את אקדחו.

           בגין המעשים המתוארים לעיל, הואשם העורר בביצוע עבירות מין במשפחה - אינוס - עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירות מין במשפחה - מעשה מגונה - מספר רב של עבירות לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק; עבירות מין במשפחה - נסיון למעשה מגונה - מספר עבירות לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א), 345(א)(3) ו-25 לחוק; הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק; והפרעה לשוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר ואת שאר הנאשמים עד לתום ההליכים בשל עילת המסוכנות וחשש לפגיעה בהליכי המשפט ובפרט בהשפעה על העדים והאחיות. ביחס לעורר צוין, כי הוא הורשע ביום 11.9.2012 בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, אשר ביצע עם שנים מאחיו (אחד מהם הואשם גם בפרשייה זו), וכי הוא ממתין לתסקיר שירות מבחן לעניין העונש (ת"פ (אילת) 39554-07-11).

3.        ב"כ העורר דאז, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ומשכך, הדיון נסב בעיקר על חלופת המעצר.

           בהחלטתו מיום 28.2.2013, הורה השופט אבו טהה על מעצר העורר עד לתום ההליכים, בציינו את הערכת שירות המבחן (שלא צורפה לבקשה שלפניי) כי קיימת רמת סיכון לחזרה להתנהגות פורצת גבולות ואת המלצתו שלא לשחררו לחלופה שהוצעה. 

4.        מכאן לבקשה שבפניי, בגידרה טען העורר, בין השאר, כי על בית המשפט היה לבחון חלופות מעצר נוספות ולא להסתמך על ההמלצה השלילית שבתסקיר; כי לא ניתן משקל הולם לגילו הצעיר של העורר, ולכך שבעת ביצוע העבירות או חלקן היה קטין; וכי עניינה של מסוכנות מרשו הינה אך ורק לגבי אחיותיו אשר הוצאו מהבית והעורר כלל אינו יודע היכן הן נמצאות כיום. בסיום הבקשה צוין, כי ערר שהגיש אחד מהאחים - אשר נכלל בכתב האישום מושא דיון זה - התקבל, והוא הופנה לעריכת תסקיר משלים של שירות המבחן (החלטת השופט רובינשטייןבבש"פ 1730/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.3.2013)).

5.        דין הערר להידחות.

           המעשים המיוחסים לעורר מעידים על עצמם. מכתב האישום עולה, כי שתי האחיות היו קורבן לאלימות מתמשכת מצד כל בני המשפחה, והעורר עשה בהן כרצונו ככלי לסיפוק מאוויו המיניים. העבירות המיוחסות לעורר חמורות בהרבה מאלה המיוחסות לאחיו, ומכאן ההבחנה ביניהם. גם בהנחה שחלק מהעבירות בוצעו על ידי העורר כשהיה קטין, אין בכך כדי להקהות את מסוכנותו, באשר המעשים המשיכו גם לאחר מכן.

           ככלל, עצם שחרור נאשם  בעבירות מין לחלופת מעצר הוא החריג ולא הכלל, נוכח המסוכנות הטבועה בעבירות מין והחשש להישנות המעשים. כלל זה כוחו יפה במיוחד בעבירות מין במשפחה, כוחו יפה עוד יותר כאשר המשפחה מגוננת על הנאשם, כמו במקרה דנן, ובמיוחד כאשר המשפחה אף שותפה למסכת ההתעללות בשתי האחיות. בעבירות מעין אלה, עצם הסיטואציה מעלה חשש להשפעה על עדותן של האחיות ושחרורו של העורר אף עלול לפגוע במצבן הנפשי. כפי שנמסר על ידי ב"כ המשיבה בדיון, שתי האחיות נמצאות בפנימיה, מצבן הנפשי קשה, הן רוצות לחזור לביתן למרות הסבל שחוו שם ואחת מהאחיות אף ברחה בשלב מסוים מהפנימיה. רשויות הרווחה מנסות להגיע להסדרי ראיה עם ההורים, שאף כנגדם הוגש כתב אישום (הנדון כיום בנפרד בבית משפט השלום), וברי כי שחרורו של העורר אך יקשה על מהלך זה.

           לכל אלה, יש להוסיף את תסקיר שירות המבחן שהעריך כי קיים סיכון להישנות המעשים מצד המשיב ואת עברו הפלילי.

           ולבסוף, ולא אחרון בסדר חשיבותו, העובדה שהעורר הרהיב עוז לשלוף סכין מטבח נוכח פני השוטרים, מלמדת כי אין מורא המשטרה והחוק עליו.

6.        אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ג בניסן התשע"ג (3.4.2013).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il